<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יעקב הדייבא</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ולענין ביכורים נמי אי לאו תנאי [יהושע] היאך אני קורא פרי האדמה אשר תביא מארצך. וכיון דתנאי [יהושע] הוא, הפקר בית דין הפקר, וכאילו כל אחד מישראל מקנה קרקע לחבירו כשיעור יניקה. ולענין אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ ודאי טבל וחולין [מעורבין זה בזה] בדלא מפסיק צונמא ונטוע בתוך שש עשרה לחוץ לארץ.
והא דרב יוסף דאמר אף בדורא דרעוותא ארבע אמות, היינו לענין לוקח שלשה אילנות דבעינן ארבע אמות, דמלא בקר וכליו לענין זה, אין פחות מארבע אמות. אבל לעבודת הכרם יש חילוק בין בבל לארץ ישראל די"ל רוב בני אדם היו מנכשין בעבודת הכרם וסגי בשתי אמות. או המחרישה קטנה ודקה לא חשיב אלא כמלא בקר וכליו כמאן דליתנהו. וזהו דוחק. ותפוס תירוץ ראשון.
גרסינן בירושלמי בתחילת מסכת שביעית [פ"א ה"ב], רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו רחוקים ממטע עשרה לבית סאה, קרובים כדי שיהא הבקר עובר בכליו, קנה קרקע שתחתיהן, קרקע שביניהן, קרקע שחוצה להן מלא אורה וסלו (וחוצה לו). רבי אליעזר שאל מזו לזו שש עשרה ולעיר כ"ה ולא פשיט. ותימה מה ענין יניקה לנויי העיר.
שנינו בפ"א דמסכת שביעית [מ"ח] עד מתי נקראו נטיעות רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אומר בת שבע שנים. רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה. ובגמרא בירושלמי [שביעית פ"א ה"ו] מהו עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהן. פירוש עד שנת רביעית או עד שנת חמישית. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן כיני מתניתה עד שיעשה חולין מאיליהן. ואתא דרבי יהושע כרבי. דתניא רבי אומר אף שאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע אלא בגפנים בנות חמש, בתאנים בנות שש, בזיתים בנות שבע.
רבנא נתן זל"ע פירש בערך הדייב. יעקב הדייבא וזונא דמן הדייב, שם מקום. ובערך חדייב פירש בראש גמרא פרק עשרה יוחסין [קידושין ע"ב ע"א] לחלח זו (חליין) [חלזון]. חבור זו הדייב. בבראשית רבה פרשה ל"ח אשכנז וריפת ותוגרמה. אשכנז וחדיב וגרמניא. חרן וכנה ועדן [יחזקאל כ"ז] תרגומו חרן נציבין וחדייב ממלכות אררט [מני] ואשכנז [ירמיה נ"א כ"ז] תרגומו אשכנז חדייב. ש"מ דהדייב מקום אחד, וחדיב מתרגם חבור וריפת ועדן.
